בס"ד
בגיל 24 פתחתי את תותים,
חנות לבגדי ילדים בייבוא אישי
מה שגדל והתפתח ל5 סניפים נוספים,
כן, בדיוק כשהדס התותית שלי נולדה,
זו היתה החלטה משמעותית ומורכבת
אבל קיבלתי אותה מאד מהר,
ביום חמישי החלטתי וביום ראשון הייתי על מטוס,

לא היה לי מושג על ייבוא ומכס,
לא מה אני צריכה עוד לדעת כדי להביא סחורה
לא מאיפה קונים ולא איך מתמחרים
כמה יעלה כל הסיפור וממתי אתחיל להרוויח
וכמה פעמים בשנה אצטרך לטוס ולייבא סחורה
את הכל למדתי תוך כדי תנועה,
וב4 ימים באיסטנבול למדתי כל מה שצריך,
חלק מהלמידה עלתה ביוקר,
וחלק לעולם לא הייתי יודעת או לומדת אם לא הייתי מנסה,

מה שקרה בסוף לא ממש משנה, (ואם זה מסקרן תוכלו להמשיך לקרוא)
ומה שכן חשוב, זה מה למדתי מהסיפור הזה על קבלת החלטות
ואיך בדיוק הגעתי להחלטה הזו,
ואת כל מה שקרה והתגלגל מאותה החלטה אחת.

לאחר הראיון ברדיו והפוסט הקודם
קיבלתי הרבה תגובות על העקרון הראשון, קבלת החלטות.
וראיתי שהרבה אנשים נתקעים בשלב הזה,
של קבלת החלטות
קשה להם להחליט, פוחדים לקחת סיכון
ובינתיים משלמים מחירים יקרים מאד
רק בשביל לשבת על הגדר באזור הנוחות
מסתבר שחניות על גדרות הן היקרות ביותר,
אין להם מושג מה הם מפסידים כי הם מעולם לא ניסו.

אז מה ההבדל בין החלטה באוויר להחלטה אמיתית?
החלטה אמיתית זו החלטה שהתאומה שלה היא פעולה מעשית.
ומה הופך החלטה כזו או אחרת להצלחה מסחררת?
מה שברור, שהחלטה טובה היא השלב הראשון להצלחה
וההססנות היא אוייב מספר אחד של קבלת ההחלטה.
כל החלטה כרוכה בסיכון, ורובינו פוחדים לקחת סיכונים,
ואני טוענת, שעדיף לקבל החלטה שגויה מאשר בכלל לא,
כי במרבית המקרים קל יותר לתקן מאשר להיתקע,

אז איך לקבל החלטות נכונות ומדוייקות למצב נתון?
ואיך לא לתת משקל כבד מדי לפחדים ולהססנות?

קודם כל להיות ברגע של שקט עם עצמי,
אח"כ להתפלל להכוונה מלמעלה,
לשאול את עצמי, מה אני רוצה להשיג? ולשם מה?
ואז לשים נתונים על השולחן, עדיף על הדף,
מה יש לי עכשיו ביד? לא הפוטנציאל ולא הפנטזיה.
לא אם וכאשר…אלא ממש עכשיו ברגע זה.
מה האתגר או הקושי? ואיפה ההתלבטות…?
אח"כ מה הפוטנציאל? ואיך זה ישנה את החיים שלי היום?
ורק בסוף את הפחדים והסיכונים.
ואני לארג'ית לכו גם על הגרוע מכל…
אם וכאשר הפחד יתממש.
וגם לדמיין את כל הטוב קורה…
והפעם תתפרעו… לא מסתפקת בלארג'יות,
ולחשוב האם זה מה שאני רוצה? לזה התכוונתי?
ומה יותר חזק,
הפחד אם יתממש או הסכוי אם יתרחש?
ואם הפחד יותר חזק אז לחשוב,
מה המחיר שאני משלמת אם לא אקבל את ההחלטה?
ולחשוב אילו השלכות יהיו לזה גם בטווח הארוך יותר?
ואיך החיים שלי עומדים להשתנות לפי כל האופציות.

ולקחת בחשבון, שלא הכל צפוי מראש,
לא כל מה שנתכנן יעבוד לפי התוכנית,
לא כל מה שנדע יעזור, ולא כל מה שלא נדע יזיק
ובסוף יש רק אחד שקובע מה ואיך יקרה,
וכמה שנסמוך ונאמין יותר יוריד מטען חורג

אני יודעת שבמילים זה נשמע הכי פשוט
אבל במציאות רוב האנשים התקועים
תקועים בשלב של קבלת ההחלטה,
ובגלל שהם רואים רק את הפחד
הכל נראה שחור חשוך או מפחיד
במקום לראות גם איזו הזדמנות יש פה,

אז אם ניקח את הדוגמא שלי,
התפללתי, ואפילו ביקשתי את ברכתו של הרב…
הנתונים שהיו לי:
1. אמביציה אומץ ודרייב מטורף לעשות משהו… (בדיוק ההיפך מדכאון לידה)
2. האחים שלי השקיעו כסף אצל "משקיע" ורצו לגרור אותי לעסקה, בעלי מאד התלהב ורצה לקחת הלוואה ולהשקיע גם, אני מאד חששתי והתנגדתי וידעתי שהדרך היחידה להציל את הכסף הזה יהיה בהשקעה אחרת, (לימים אכן העסקה התבררה כנוכלות ואני ניצלתי)
3. הייתי אמא ל 2 קטנטנים, ילד בן 4 ותינוקת, מבחינתי לא היתה אופציה להשקיע את כולי בעסק, ולנסוע לחו"ל יותר מ 4 פעמים בשנה ל4 ימים מקסימום כל פעם.
4. אהבתי מאד את תחום האופנה ותמיד חלמתי לעסוק בזה, (לימים התברר שזה רק תחביב)
5. אין לי שום ידע ומושג על ייבוא וניהול חנות או רשת.
6. אמא מסכימה לשמור על הקטנים.

וכן הלאה…
במקרה הזה, הפחדים העיקריים היו,
שלא אשיג כסף להשקעה,
להשיג, ולאבד את הכסף ולהכשל,
לנסוע סתם ולבזבז זמן כסף ואנרגיה על טיסות וחיפושים,
להשאיר סתם את הילדים,
שהסביבה (ואני) ישפטו, יאשימו ויבקרו אותי ואת הטעויות שלי
להזדהות עם הטעות והכשלון.
הדימוי והערך העצמי ירדו,
וזה יעצור אותי בפעם הבאה…
פלוס מינוס…

ואז ניסיתי לפתור הכל:
כסף – השגתי מהבנק באותו חמישי בשיחת טלפון.
בייבי סיטר – השגתי את ההכי טובה שיש – אמא שלי!
ידע- לא היה לי מושג איך להשיג ברגע זה, אבל דבר אחד ידעתי אני לא אחזור בידיים ריקות, ומה שאני חייבת לדעת בשביל שזה יגיע הביתה אני אברר בדרך אז חבל להתעכב בשביל הבירור… בזמן הזה כבר אוכל למכור:)

לאחר שנה בעסק, שכללו 5 סניפים ועבודה קשה ואינטנסיבית מאד, סחורה שנחטפת ופוטנציאל גדול להמשיך ולגדול ואמא אחת מאד מתוסכלת שלא רוצה לשלם לאף אמא מחליפה, וידיעה ברורה שהעסק הזה הוא רק תחביב בשבילי, ולא הייעוד והשליחות שלי, ואם זה כך, זה לא שווה את המאמץ, כי כמו בכל עסק יש הרבה אתגרים והתמודדויות, ועסקים שהם רק תחביבים לא שורדים אותם.
לכן לאחר שנה קיבלתי החלטה אמיצה נוספת לסגור את העסק, ולמכור הכל, וזה אמר שהמאמצים והכל ירדו לטמיון, שאת העיקר כבר השקעתי ולא אספיק לקצור את הפירות, תחושת החמצה גדולה, ואמא גאה ושלמה שיודעת שעכשיו זה לא הזמן לדברים הגדולים, כי הדברים הכי גדולים בשבילי כרגע הם הילדים בבית ועסק מהסוג הזה ובמשאבים שהיו לי לא אפשרו לי להיות האמא שתכננתי ורציתי והעסק במקביל, אז עשיתי את התעדוף הברור וההחלטה היתה לא פשוטה אבל קלה.
וכמובן את הידע והנסיון וכל מה שלמדתי מהסיפור לא החמצתי, רק מינפתי לעסקים הבאים.

וכמובן אם יש לכם שאלות/תגובות ושיתופים אשמח…
ומה שחשוב בעיני שתשאלו את עצמכם,
איזו החלטה עדין קשה לי לקבל?
מה יקרה אם זה יצליח?
מה המחיר שאני משלמ/ת כשאני יושב/ת על הגדר ולא מחליט/ה?