בס"ד
בחירות:
מי שמכיר אותי יודע עד כמה הפולוטיקה מעניינת אותי ,
וכמה הפתקים לקלפי מעסיקים אותי…
וזה כי אני יודעת שההשפעה שלי מאד מוגבלת ותלויה,
הקול שלי נספר בתנאי שהוא יהיה צמוד לרוב הקולות האחרים…
אז אני מוותרת מראש על בזבוז הזמן של ניתוח מועמדים
וסטטיסטיקות של סקרים משעממים.

אבל מה שכן מעניין אותי, ואפילו מדליק ומרגש אותי,
זו הבחירה היומיומית שלי בעצמי בכל מצב ורגע נתון.
הבחירה בחיים שאני רוצה לחיות,
הבחירה באדם שתמיד רציתי להיות.
וזו בחירה לגמרי חופשית!!
ולעולם לא מאוחר להתחיל…

וכשאני מנסה להריץ בסרט
את הבחירות המשמעותיות שעשיתי בחיים,
מה שיצר בעצם את מי שאני היום…
אני ממש אוהבת את הבחירות שעשיתי,
תודה לה', גם באלו שטעיתי,
כי הם הביאו אותי לבחירות הנכונות והמדוייקות יותר עבורי.

ואני נזכרת בפעם הראשונה שבחרתי,
זה היה בגיל שנתיים,
אני זוכרת את הפוזה הזו של הבוקר…
אמא אמרה,הנה הבגדים, תתלבשי,
ואני אעזור לך תיכף אם תצטרכי,
הסתכלתי על הבגדים עיקמתי את האף,
ופתחתי את הארון לרווחה,
לבדוק עוד אופציות,
התיישבת על המיטה, וסקרתי את האפשרויות שנגלו לעיני
עד שמצאתי את שאהבה נפשי…
והכרזתי, אני רוצה את זה!
חצאית צמר משובצת עם כיסים גדולים
חשבתי לעצמי שאם יחלקו סוכריות יהיה לי הרבה מקום לאחסן,
ואת הנעל המהממת לק בורדו, היא פשוט קראה לי מהמגירה,
הצבעתי בכל כוחי וביקשתי מאמא שתוריד לי,
היא ישר ביטלה את דברי, ואמרה,
החצאית של חורף והנעל של שבת זה לא מתאים! נקודה.
ומה שהבאתי זה מה שאת לובשת!
בכיתי, צעקתי ולא רציתי לשמוע שום הסבר
למה לא לובשים חצאית צמר בקיץ?
ולמה נעליים יפות הן רק של שבת?
אני רוצה היום את כל מה שיפה!
ואני כבר אסתדר עם החורף ושבת…
אבל אמא התעקשה,
והדמעות והצעקות שלי,
היו של ילדה בת שנתיים,
והיא היתה גדולה וחזקה עם גב חזק של אבא
נלחמתי בכל הכח שהיה לי,
צרחתי בווליום הכי חזק שיצא לי,
שפכתי את מעיינות הדמעות,
רקעתי ברגלי הקטנות
וניסיתי להפעיל את כל הכח
והמשאבים שעמדו לרשותי,
נחלתי כשלון מוחץ, הובסתי כליל,
הלכתי לגן עם הבגדים המכוערים של אמא,
הרגשתי מחוקה ושאין לי את הזכות לבחור.
בשבילי זה היה מספיק גרוע בשביל להישבע,
שכשאני אהיה גדולה וחזקה אני אחליט,
ואני אבחר את מה שאני אוהבת!

היום אני מבינה שזה היה אירוע מכונן בחיי,
ואני מבינה שלבחור ולעזור לאחרים לפתוח אפשרויות נוספות
בבחירה משמעותית כמו קריירה ממש השליחות שלי,
כי זה בעצם המקום שאנחנו נמצאים בו רוב היום, רוב החיים.
בערך מגיל 20 עד 65, השנים הצעירות והיפות,
וממחקרים עולה ש 85% מהאנשים לא נהנים בעבודה
אז לעשות את מה שאתם שונאים רוב החיים?

ובאמת, בחרתי לא מעט בתחום הזה,
בחירות לא פשוטות,
ושילמתי מחירים לא קלים, (גם בכסף)
אבל אני לא מצטערת לרגע,
כי הסיפוק והמשמעות שיש לי היום בעבודה
שווה הרבה יותר ממה שמשלמים לי, (וב"ה אין תלונות
וזה בעצם מה שהביא אותי לייעוד שלי,
לעזור לאנשים למצוא את הייעוד שלהם,
לגלות יחד איתם מה התשוקה הכי בוערת
ולשלב אותה עם החוזקה הכי החזקה שהם עושים אוטומטית.
ולראות איך הדיוק הזה הופך אותם למצויינים בתחומם.
ואז כל התהליך השיווקי כבר הרבה יותר פשוט וקל.

ואם כבר יום של חופש היום זה זמן טוב לעצור ולהתבונן,
אני מזמינה אותך לעצור ולחשוב על הקריירה שלך היום,
את אוהבת את מה שאת עושה?
את עושה את מה שאת אוהבת?
ואת עושה את זה מספיק?
ואל תגידו לי אין ברירה, צריך להתפרנס
ויש מצבים ונסיבות שזו לא אופציה אפילו לחשוב,
כי הייתי בכל הצמתים והתירוצים שאתם מכירים,
אבל בחרתי לעשות את מה שנועדתי להיות!
והנסיבות והמצבים רק חיזקו אותי בדרך.
כי לא נולדנו לשלם חשבונות ולמות.
וכשעסוקים בלהתקיים שוכחים לחיות
וכשחיים לא מתפשרים על הדברים החשובים באמת.
ובתור אחת שהפכה כל אבן בתחום,
אני ממש סקרנית לשמוע, למה את עדיין לא בקריירה שאת אוהבת?
מה עוצר אותך היום מלעשות את הבחירה וההחלטה הנכונה?
או אם את כבר בייעוד שלך, איך הגעת לזה?
שתפו, ספרו ושאלו הכל, ואשמח לעזור…